קולות קוראים

ד"ר רוני בר-לב וד"ר מיכל ענבר |

הגירות – עיונים בין-תחומיים

ד"ר רוני בר-לב וד"ר מיכל ענבר, פרופ' רויטל סלע-שיוביץ, ד"ר מיכל ענבר וד"ר דוד סורוצקין

הגירה היא מעבר ממקום למקום, תנועה הכרוכה בחציית גבולות, תרגום ושינוי. בעשורים האחרונים התעצמה ההגירה והעמיקה מאוד בחסות תהליכי גלובליזציה. קיימות סיבות שונות ומגוונות להגירה והן נעות בין רצון לכפיה; בין מימוש שאיפות לחולשה וייאוש; ובין גאולה לחוסר נחת. תהליך ההגירה כולל גם מצבי ביניים מגוונים, כמו עקירה ואובדן; שחרור והפשטה. מדובר אפוא בתנועה רבת פנים וממשקים שבה נכסים תרבותיים, שפה ומסמנים, ביתיות ויציבות קיומית, נוף ומולדת, אחידות וריבוי, נקראים לארגון מחדש ושידוד מערכות.המושג 'הגירה' (migration), מייצר זהות משותפת בין סוגים שונים של חציית גבול ותנועה. לצד הממד האוניברסלי, מספקת השפה העברית וההקשר היהודי גם משמעויות פרטיקולריות נוכח השימוש במילה 'עליה' לתיאור הגירה. בעוד שפות כמו אנגלית, ספרדית או צרפתית מאפשרות לסמן את כיוון ההגירה (פנימה/החוצה; emigration/immigration) הרי שבעברית, הגירה כ"עלייה" הציבה את ה"גלות" אל מול "ארץ חמדת אבות" ואת התמורה כשיבה וגאולה. ביטויים נוספים ומורכבים להגירה אפשר למצוא במבט לעבר החברה הערבית בישראל, שבה מתרחשות הגירות מסוגים שונים ומתהווה מציאות של הגירה תרבותית ואחרת בין מרחבים, שפות וזהויות.

הדיון בקרב הוגים פילוסופיים במצב המהגר, דוגמת "היהודי הנודד" אצל עמנואל לוינס, ז'אק דרידה וג'ורג' סטיינר, מתואר כמופע של הומניות ופתיחות. הוגים אחרים רואים במצב המהגר בתוך החברה אליה הוא היגר גילום של ניכור וזרות. גאורג זימל סבור כי הזר נשאר זר ובשל כך מהווה נקודת מבחן ומחשבה מחדש אודות מה שברור מאליו. דימויים תרבותיים של המהגר התקיימו לאורך הדורות וגיבשו פרספקטיבות מגוונות כמו נוודות, מסעות, חציית גבולות, נדידה, כניסה ויציאה ועוד.

אל כל אלה, מתווספת מציאות החיים בישראל מאז שבעה באוקטובר. ׳מפונים׳, ׳עקורים׳, ׳פליטים בארצם׳ – כולן מילים המנסות לבטא את הקיום החדש של אלפים רבים בישראל של היום. זוהי הגירה המתרחשת באופן מפתיע, במהירות ובהקשרים שלא דמיינו שבכלל ייתכנו. ככל שיקשה הדבר, בהקשרים האינטלקטואלים אנו מוצאים כי טלטלות אוקטובר והערעור הקיומי שהולידו מזמנים את האפשרות להעמיק במימדים נוספים של הגירה.

הגליון המיוחד של כתב העת "קשת" יוקדש להגירה על שלל מבטיה. מטרת הגיליון היא להתחקות אחר ביצועי הגירה שונים, מצבו של המהגר, הלמות הצעדים ושברי ההליכה. הרחבת התפיסה של תהליך ההגירה כתנועה רב ממדית הנמצאת ברבדים שונים, נפשיים, פוליטיים, היסטוריים, פיזיולוגיים, ודתיים תאפשר חשיפה והיכרות עם פרספקטיבות חדשות וקיום דיון מעמיק בתופעה. אך אולי חשוב מכך – היא תסייע לנסח שפה חדשה, להטיל מעט סדר ולהבין קצת יותר את פשר המציאות הישנה-חדשה הזו. לאור זאת נשמח לקבל טקסטים אקדמיים, סמי-אקדמיים (מסות) ושאינם אקדמיים העוסקים בסוגיות לעיל.

פרופ' רויטל שיוביץ-סלע וד"ר מיכל אסא-ענבר |

חינוך בלתי פורמלי בישראל: בין תיאוריה לפרקטיקה בעידן של חירום ומשבר מתמשך

פרופ' רויטל שיוביץ-סלע וד"ר מיכל אסא-ענבר, ד"ר מירי גולדרט | ד"ר אסתר כלפון

מערכת כתב העת קשת מזמינה חוקרות וחוקרים, תלמידות ותלמידי מחקר, להגיש מאמרים לגיליון מיוחד אשר יוקדש לעיון מחקרי בחינוך הבלתי פורמלי (חב״פ) בישראל, מתוך שאיפה לבחון את יחסי הגומלין בין תיאוריה לפרקטיקה במציאות החינוכית והחברתית המורכבת של תקופתנו.המרחב החינוכי בישראל פועל בעשור האחרון על רקע מציאות המאופיינת ברציפות של משברים – ביטחוניים, אזרחיים, פוליטיים וחברתיים – הבאים לידי ביטוי בתהליכי הקצנה, קיטוב ואי-ודאות. בהקשרים אלה הולך ומתחדד תפקידו של החינוך הבלתי פורמלי, לא רק כתגובה משקמת למערכות פורמליות מתוחות, אלא כזירה חינוכית רב־ממדית, המציעה מסגרות של שייכות, זהות, סולידריות ויוזמה אזרחית.הגיליון מבקש לשמש במה לבחינה מחקרית של שדה החינוך הבלתי פורמלי בישראל, תוך התמקדות בניתוח פדגוגי, חברתי, מדיני ותרבותי של אופן פעולתו, וכן בחינה ביקורתית של הקשרים בין עקרונות תאורטיים לבין דרכי היישום בשטח. הוא שואף לעודד שיח על פערים, אתגרים והזדמנויות במפגש שבין מודלים תאורטיים לבין פרקטיקות חינוכיות מקומיות, במיוחד בתקופות של חירום.

נושאים מוצעים (הרשימה פתוחה להצעות נוספות):

  • תפקידי החינוך הבלתי פורמלי בעתות משבר: ניתוחים אמפיריים ותובנות תאורטיות
  • החינוך הבלתי פורמלי בחברה מקוטבת: הזדמנויות לגישור ויצירת שיח משותף
  • זהות, שייכות ואזרחות: תרומת החב״פ לעיצוב זהות ישראלית במציאות משתנה
  • הכשרה מקצועית ותפיסות תפקיד של אנשי ונשות חינוך בשדה הבלתי פורמלי
  • רגישות תרבותית והבחנה בין מודלים של חינוך בלתי פורמלי בפריפריה החברתית והגאוגרפית
  • מדיניות חינוכית, יוזמות וחדשנות בחינוך הבלתי פורמלי: מגמות ואתגרים
  • המפגש בין חינוך פורמלי לבלתי פורמלי בין תיאוריה לפרקטיקה

זיכרון ושכחה: דיאלקטיקה של נוכחות והיעלמות

| ד״ר הגר חג׳ג׳-ברגר, ד״ר מיכל ענבר, ד״ר דוד סורוצקין ופרופ׳ רויטל סלע-שיוביץ

זיכרון הוא המרחב המורכב שבין נוכחות להיעלמות. אותו מקום בו עקבות של זמן מחוץ לזמן נשמרות בצללי הנפש האישית והקולקטיבית. שכחה, כחלק אינטגרלי מאותו מרחב, היא הסדק שנפער בין מה שנשמר למה שנעלם, כמו צל שמתמזג עם האור ומאבד את צורתו. הזיכרון, הכולל בתוכו את ההיזכרות והשכחה, יוצר דיאלוג עם ההווה, העבר והעתיד, ומעצב את הזהות הקולקטיבית שבעצמה נוצרת ומתהווה בדיאלקטיקה שבין הנוכח לנפקד, הקיים לנעלם, הנזכר והנשכח.
אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה מייד לאחריהם מציפים מחדש שאלות יסוד על תפקיד הזיכרון בעיצוב תהליכים חברתיים. לאור זאת אנו מזמינים חוקרות וחוקרים אשר עוסקים בנושא בדיסציפלינות שונות להציע מאמרים ומסות הבוחנים את המתח בין זיכרון לשכחה ומתייחסים לתופעות אלו כדינמיות ומובנות חברתית. בגיליון המיוחד נבקש לבחון את תפקידם של סוכני זיכרון – אקטיביסטים, מוסדות,  קהילות, תקשורת, שדות שיח, יוזמות פרטיות/ציבוריות ועוד – בעיצוב הזיכרון והשכחה הציבוריים ובדינמיקות הכוח שבין הסוכנים השונים.
ניתן להציע כתיבת מאמרים ומסות במספר כיוונים אפשריים:
–       הזכות לזיכרון ולשכחה,  קיומו של החופש לזכור או לשכוח ואת הקשר בין צדק, טראומה וחובות מוסריות של זיכרון.
–       זיכרון ושכחה כחלק מתהליכים של שינוי ופיוס. למול טענתו של ארנסט רנאן כי  תהליך גיבושה של אומה מותנה ביכולתה "לשכוח הרבה", ניתן לבחון את תפקיד השכחה בתהליכי פיוס ובניית יחסי אמון. במקביל, אל מול הטענה כי כדי לפתור סכסוכים חברות צריכות לעבור מהלך אינטנסיבי של מחיקת זיכרונות או ניטרולם, ניתן לבחון באופן ביקורתי את קיומה של השכחה כמנגנון הישרדותי או ככלי פוליטי.
–       תפקיד הגוף והמרחב בשימור זיכרון. החל ממחוות, טקסים אישיים ועד אנדרטאות ועיצוב נופים. התמקדות בפרפורמנס כפעולות זיכרון או התנגדות והמתח שבין זיכרון לאומי לזיכרון אינדיבידואלי;
–       תיאוריות ביקורתיות של זיכרון. למשל, מתוך הפרספקטיבה ההיסטורית של השואה, כפרדיגמה לטראומה ולשימוש התרבותי והפוליטי בה, נוסטלגיה ושכחה כביטוי לדיאלקטיקה המעצבת זהות קולקטיבית, בחינת שכחה כמנגנון הישרדותי או כלי פוליטי ועוד.
–       אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות – איזה תפקיד הם ממלאים בעיצוב דינמיקת הזיכרון והשכחה בחברה הישראלית שלאחר השבעה באוקטובר.
אנו קוראים לחוקרות וחוקרים להציע מאמרים בנושאים שנמנו ובנושאים אחרים הנוגעים בצורות ובהיבטים שונים של זיכרון ושכחה מתוך פרספקטיבות ודיסציפלינות מגוונות. נקודת המוצא היא שזיכרון הינו תופעה רב מימדית הנמצאת ברבדים חברתיים ואישיים שונים: נפשיים, פוליטיים, הסטוריים, פיזיולוגיים, דתיים ועוד. ננסה להתחקות אחר הדיאלקטיקה שבין עקבות הזיכרון ובין כאבי ניסיונות השכחה, כהתבוננות לעבר קו האופק.

״קשת״ הינו כתב עת שפיט שנועד לתת במה רב-תחומית למאמרי מחקר, מאמרי בקורת, מסות ומאמרי הגות על החברה הישראלית כחברה משלבת ורב תרבותית בהתאם לחזון של הקריה האקדמית אונו. נבקש להדגיש כי כתב העת "קשת" רואה את חשיבות הפרסום בעברית בתקופה זו, תוך העמקת השיח האקדמי בישראל והגברת קולות ישראלים בדיאלוגים גלובליים. עם זאת, ניתן להגיש כתבי יד גם בשפה האנגלית.