המאמר עוסק בתפיסת לימוד התורה של ר' שלום משאש, מגדולי הפוסקים במאה העשרים, חכם ויזם חינוכי שנע בין מרחבי הזהות של מרוקו, צרפת וישראל. כמוהו, גם החינוך היהודי המודרני במרוקו עבר תמורה – מהמבנים המסורתיים אל עבר עיצוב והשפעה מערביים בדמות רשתות חינוך חילוניות ואורתודוכסיות שפעלו במרוקו.

המאמר בוחן את דרכו החינוכית של ר' שלום בהקמת מסגרות חינוכיות מודרניות דרך המודל של ברי (Berry, 2019), המציע ארבעה דפוסים של תירבות במפגש של חברת מהגרים עם החברה הקולטת: היטמעות, היבדלות, השתלבות ושוליות. המאמר מציע קריאה מחודשת על אודות תפקידם של סוכני השינוי הילידיים, שהמחקר עד כה התעלם מתפקידם המשמעותי בעיצוב החינוך היהודי המודרני במרוקו.

המאמר מצביע על מודל היברידי שפיתח ר' שלום – שפה המשמרת את המורשת הספרדית-מרוקאית בדרכי הלימוד יחד עם התאמת המבנה הארגוני והתרבותי לעולם המודרני. המאמר גם מראה כיצד מערכת זו עצבה אותו כפוסק הלכה, דרך מקרה מבחן הלכתי הקשור למציאות המודרנית – פאה נוכרית לנשים, כך שנוצר רצף בין מפעלו החינוכי ובין מפעלו ההלכתי בבחינת חיבור בין מדיה למסר.

הוראה אקדמית בסביבה רב-תרבותית מציבה אתגר בפני מרצים באקדמיה. כדי לקדם הבנה ולמידה של כלל הסטודנטים נדרשים המרצים להתאים את שיטות ההוראה וההערכה שלהם למגוון התרבותי שבכיתתם. מאמר עיוני זה ידון בצורך של שילוב גישת ההכרה החמה (hot cognition) במסגרת הוראה אקדמית בסביבה רב-תרבותית ובתרומתה של הגישה להנחלת פדגוגיה שוויונית. על פי גישת ההכרה החמה, יש להתייחס לתהליכי למידה באופן רב-ממדי ולבחון את האינטראקציה בין ההיבטים הקוגניטיביים, החברתיים, האישיותיים, הרגשיים והמוטיבציוניים של התלמידים בתהליכי למידה. לבסוף, יידונו המשמעויות וההשלכות של שילוב גישה זו במסגרת ההכשרה הפרופסיונאלית של סגלי הוראה באקדמיה.

מחקר זה בדק מהם המאפיינים של מורים "יוצאי דופן" (דמות מופת) במערכת החינוך הערבית, על פי תפיסתם של סטודנטים ערבים לתואר ראשון בחינוך וחברה, ואת השפעת המורים הללו על גיבוש זהותם המקצועית הראשונית בתחום החינוך. במחקר השתתפו 33 סטודנטים ערבים שלמדו בקבוצה אחת בקריה האקדמית אונו. המחקר התבסס על הפרדיגמה האיכותנית לאיסוף נתונים ולניתוחם ועשה שימוש בראיונות עומק מובנים למחצה.

מהממצאים עולה כי בעיניהם של הסטודנטים המורים יוצאי הדופן הם מורים שמלמדים אחרת, מקדישים לתלמידיהם מזמנם מעבר לדרישות תפקידם ומשמשים עבורם מנטורים. המרואיינים סיפרו כי ברצונם להידמות לאותם מורים יוצאי דופן. כמוהם, הם רוצים להקדיש זמן לתלמידיהם, להאמין ביכולות התלמידים, לקבל את השונות ביניהם, להעניק יחס אישי ולפתח שיטות הוראה חדשניות.

ממצאי המחקר מלמדים כי הזהות המקצועית החינוכית הראשונית של הסטודנטים החלה להתפתח ולהתגבש עוד בימי בית הספר – עם החשיפה למורה יוצא הדופן. הם מעריכים את סטייתו של המורה מהמודל המסורתי המקובל של פדגוגיה בחינוך הערבי – דבר המעיד על התגבשותן של תפיסות מודרניות כאנשי חינוך וכסוכני שינוי לעתיד בחברה שממנה הם מגיעים.

במחקר זה נבדקה מידת ההצלחה בפתרון שאלות מתמטיות בשימוש בגישה של תובנה מספרית לעומת חישוב מסורתי בקרב תלמידים עם לקויות למידה בחטיבות ביניים בבתי ספר בחינוך הרגיל. כמו כן נבדק האם יש קשר בין מגדר התלמידים ובין מידת ההצלחה בכל אחת מהשיטות וההבדלים במידת ההצלחה בין השיטות.

במחקר השתתפו 23 בנים ו-17 בנות עם לקויות למידה (לקויי למידה אקדמיים), הלומדים בארבע כיתות שילוב (כיתות ז') בחטיבות ביניים בבתי ספר בחינוך הרגיל.

נתוני המחקר נאספו באמצעות מבחן בעיות מתמטיות, המורכב משאלות מתמטיות ומתרגילים שרמתם מתאימה לתוכנית הלימודים במתמטיקה של משרד החינוך לכיתות ז'.

ממצאי המחקר מצביעים על שיעור הצלחה גבוה יותר בקרב משתתפים שהשתמשו בתובנה המספרית בהשוואה למשתתפים אשר עשו שימוש בחישוב מסורתי. לא נמצא קשר בין שיוכם המגדרי של המשתתפים ובין יכולת פתרון מטלות  מתמטיות.

מחקרים קודמים הראו שמנהיגות חינוכית תורמת לעיצוב תפקידים ארגוניים ומקדמת למידה בבית הספר. אלא שמחקרים אלו לא בחנו את הקשר בין שיתוף המורים בחזון בית הספר ובין למידה ארגונית וביצועי בית הספר. המחקר הנוכחי מתבסס על מסגרת הלמידה הארגונית שפיתחו וורה וקרוסן ובודק את הקשר בין חזון משותף, למידה ארגונית והיעדרויות מורים. במחקר השתתפו 103 מנהלים ו-618 מורים מ-103 בתי ספר מהחברה הערבית. ניתוח משוואות מבניות הראה שגיבוש חזון משותף בבית הספר מקדם תהליכי למידה ארגונית בשלוש רמות – המורה, הקבוצה ובית הספר, ואלו קשורים שלילית להיעדרות המורים. כמו כן, נמצא שתהליכי למידה ארגונית מתווכים את הקשר בין חזון משותף להיעדרויות מורים. בפרק הדיון של המאמר נידונות התרומה התאורטית וההשלכות היישומיות של המחקר.

במאמר זה אבקש לטעון כי חכמים הביאו יכולות פרשנות וקריאה אל עולם המעשה, אף מעבר לעולם הטקסטים. היותם של חכמים אנשי טקסטים, הרואים בטקסט הקדוש ספר מפענח ומנחה המבאר את המציאות כולה, חידדה את מבטם לזהות "מסמנים" נוספים במציאות, כלומר לזהות מסרים מוצפנים, סמליים, המכילים עולמות שלמים של משמעות שעליהם לפענח. שם הקוד לפעולה זו של זיהוי הראוי להתפענח בעולם הוא הביטוי העומד במרכז עיון זה: "אמר שמע מיניה".