הגיליון השני של כתב העת קשת מתמקד בסוכני שינוי המניעים תהליכי שינוי חברתיים ותרבותיים בסביבה הרב-תרבותית בישראל. סוכני השינוי הללו – דמויות חינוכיות, מנהיגים דתיים, יזמות חברתית וטכנולוגיה מתקדמת – מאפשרים תהליך של למידה ומעצם בכך מקדמים את השינויים. תהליכי השינוי מעצבים את זהותן של קבוצות חברתיות ואת יחסי הגומלין בתוכן וביניהן. אלא שלא אחת השינויים והקדמה עומדים בסתירה למסורת, ובעידן של שינויים מתעורר שיח חברתי בדבר הרצון לשימור התרבות והמורשת יחד עם קבלת השינויים והטמעתם. המאמרים בגיליון זה חושפים חלק מהדילמות והמתחים המתלווים לעבודתם של סוכני השינוי.
בהקשר זה, אחד האתגרים הגדולים שניצבים בפני העולם הדתי הוא שימור החינוך הדתי והתאמתו לשינויים החברתיים שפוקדים את סביבתו. מאמרו של דוד ביטון עוסק בדמותו החינוכית של הרב שלום משאש כמקרה בוחן להתמודדות זו. ר' שלום נדרש להתמודד עם השינויים שהתחוללו במרוקו במאה העשרים ועם תהליכי חילון, עזיבת התורה ומעבר מחינוך יהודי מסורתי לחינוך יהודי מודרני. הוא דחה את התפיסות שתמכו בהיבדלות ובהסתגרות, ותמך במודל פסיקתי ולימוד התורה המבוסס על גמישות ואינטראקציה עם החברה ועם השינויים ההיסטוריים והתרבותיים שהיא חווה. מתוך נאמנות לשמירת עיקר הדין, מסכם ביטון, ר' שלום "בחר במודל ההשתלבות והאימוץ המפוכח".
סוגיית ההתאמות הנדרשות במסגרות חינוכיות לנוכח השינויים בחברה עומדת גם במרכז מאמרה של שירה סופר-ויטל. כיתות רב-תרבותיות במסגרות אקדמיות, טוענת המחברת, מחייבות התייחסות ייחודית של אנשי המקצוע, ובפרט בקרב פרחי הוראה הצפויים בעצמם ללמד בעתיד מול בכיתה מרובת תרבויות. המאמר מציג את גישת 'ההכרה החמה' כאלטרנטיבה להוראה בכיתה רב-תרבותית. גישה זו משלבת פדגוגיה שוויונית והיכרות עם מאפיינים תרבותיים ייחודיים תוך ניסיון מתמשך לפרק את יחסי הכוח בכיתה.
מאמרה של יעל כהן-עזריה ממשיך את העיסוק בדמויות חינוכיות. מחקרה, המתמקד במערכת החינוך הערבית, מדגים כיצד מורים שהם יוצאי דופן ('דמויות מופת') בעיני תלמידיהם משמשים סוכנים להובלת שינוי חברתי בתפיסת תפקידו של המורה ובגיבוש הזהות המקצועית של סטודנטים לחינוך. ממצאי מחקרה מלמדים כי מורים החורגים מהמודל המסורתי והשמרני של חינוך והוראה בחברה הערבית בישראל ומתאימים את שיטות ההוראה שלהם לשינויים בחברה, הופכים להיות מודל השראה וחיקוי עבור תלמידיהם. הכמיהה ללכת בדרכיהם מעידה על האפשרות לשינוי הקיימת בחינוך הערבי המסורתי – שינוי המגיע מהמחנכים לעתיד עצמם ולא רק מהפדגוגיות המוכתבות מלמעלה.
מערכת החינוך הערבית מתמודדת גם עם שינוי בתפיסת התהליך החינוכי וההכרה בצורך לתת מענה לאוכלוסיות תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. אחד השינויים הנובע מכך הוא התאמה של גישות פדגוגיות חדשות להוראה לכלל התלמידים, ולבעלי לקויות למידה במיוחד. סאאיד בשארה בחן את מידת יעילותן של גישות שונות להוראת מתמטיקה בקרב תלמידות ותלמידים ערבים עם לקויות למידה. ממצאי מחקרו מראים כי גישת התובנה המספרית מניבה הישגים טובים יותר מאשר גישת החישוב המסורתית לפתרון בעיות מתמטיות, בין השאר מכיוון שהיא מכתיבה צורת הוראה ולימוד המבוססים על מחקר, חוויה, התנסות, יצירתיות וגמישות.
לצד התמורה בגישות הפדגוגיות ניכר במערכת החינוך הערבית גם שינוי מבני ומעבר מארגון ריכוזי לארגון חינוכי משתף ודמוקרטי יותר באופיו. מאמרם של רימאא דעאס, מואפק קדח ועלי נוהאד מדגים כיצד שינויים במבנה הארגוני של בתי ספר משפיעים על האקלים התרבותי שבו ועל עבודתם של המורים. ממצאי מחקרם מצביעים על כך שמורים השותפים בקביעת החזון של בית הספר מגלים מעורבות גדולה יותר בתרבות הארגונית של המוסד. כמו כן, הזדהותם עם הארגון החינוכי ומטרותיו גבוהה יותר והם נוטים פחות מעמיתיהם להיעדר מהעבודה.
לבסוף, מאמרו של צחי כהן מצביע על קיומם של סוכני שינוי דווקא במקומות המזוהים עם נאמנות לסדר הקיים ושמירה על המסורת והחוק. כהן מאמץ מבט חדשני על סיפורי חז"ל כמקור להבנה מעמיקה ומורכבת יותר של מציאות החיים. הוא עוסק בריבוי המשמעויות הנלוות לביטוי "אמר שמע מינה" ומצביע על תהליך של פענוח וחשיפת הנסתר מתוך מציאות מסוימת – איזו מציאות מסומנת ובעזרת איזה מסמן? באמצעות חשיפת משמעויות אלה והדיאלוג המתקיים בין הגלוי לסמוי אפשר להבין טוב יותר את יחסם של חז"ל לא רק אל הטקסט, אלא גם אל המציאות הדינמית שבתוכה הוא נכתב.
מאחלות קריאה מרחיבת אופקים ומלמדת,
רויטל ומיכל
