מחקר זה בחן את המניעים של סטודנטיות מהמגזר החרדי בעלות תעודת 'מורה בכירה' לבחור בלימודי תואר ראשון בחינוך וחברה ואת השפעת הלימודים עליהן ועל עיצוב זהותן המקצועית. במחקר השתתפו 36 סטודנטיות חרדיות שלמדו בקבוצה אחת בקריה האקדמית אונו. המחקר התבסס על הפרדיגמה האיכותנית לאיסוף נתונים ולניתוחם ועשה שימוש בראיונות עומק מובנים למחצה. ניתוח הראיונות מלמד כי הסיבות לבחירה בלימודים בחינוך וחברה הן רצון לקידום, השלמת ידע וכלים בתחום החינוך ושאיפה להיות שליחות חינוכיות למען הדור הבא בחברה החרדית. לדברי המרואיינות בזכות הלימודים הן חשות פתיחות כלפי האחר והשונה מהן וכן נהנות מתחושה של גאווה וביטחון עצמי. הן מעיזות להשמיע את קולן וחוות שינוי חשיבתי ומעשי בזכות הידע והכלים שהן רוכשות בתחום החינוך.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 מתווה מדיניות ברורה בנוגע למחויבותם של מוסדות להשכלה גבוהה להכשיר סגל מנהלי ואקדמי למתן שירות נגיש לסטודנטים עם מוגבלות. נקודת המוצא של המתווה היא שבחברה הכללית קיימות עמדות שליליות כלפי אנשים עם מוגבלות, ולכן יש לעודד את המודרכים לזנוח תפיסות הקשורות למודל החסד ולמודל הרפואי למוגבלות, ובמקום זאת לאמץ את השיח המקובל כיום בעולם המחקר על אנשים עם מוגבלות – שיח העוסק בגישה החברתית למוגבלות ומתמקד באפליה החברתית כלפיהם. מחקר זה הוא מחקר חלוץ שבוחן את תפיסותיהן של עובדות סגל מנהלי במוסדות להשכלה הגבוהה בנוגע לסטודנטים עם מוגבלות מתוך הקשר תרבותי-חברתי. גישת המחקר היא איכותנית וכוללת שימוש בראיונות חצי-מובנים שנעשו עם עשר עובדות סגל מנהלי. העובדות השתייכו לשלוש חברות תרבותיות בולטות בישראל: החברה היהודית-חילונית, החברה היהודית-דתית והחברה הערבית-מוסלמית. ניתוח הראיונות נעשה באמצעות ניתוח תוכן תמתי לצד ניתוח נרטיבי. ממצאי המחקר מעידים על כך שהתפיסה הרווחת כלפי סטודנטים עם מוגבלות בקרב המרואיינות היא תפיסת החסד והתפיסה הרפואית. עם זאת, הפרשנות הניתנת לתפקידם החברתי של אנשים עם מוגבלות היא שונה מעובדת לעובדת ומעוצבת, בין היתר, מתוך תפיסותיה התרבותיות כלפי מוגבלות.

משבר הגירושין הוא תופעה חברתית בעלת השפעות מרחיקות לכת, המושכת תשומת לב מחקרית ויישומית-טיפולית רבה. מטרת המחקר הנוכחי להציג מודל אינטגרטיבי החושף את המשאבים המשפחתיים המשפיעים על הסתגלותם הרגשית והחברתית של מתבגרים. המחקר בחן שלושה מדדי משאבים משפחתיים – לכידות ושינוי משפחתי, קונפליקט בין-הורי ויחסי הורה-ילד – והעריך את מדדי ההסתגלות הרגשית והחברתית בקרב 230 מתבגרים, מחציתם ממשפחות גרושות ומחציתם ממשפחות שלמות. הממצאים חשפו כי רמת ההסתגלות החברתית של מתבגרים ממשפחות שלמות גבוהה באופן מובהק מזו של מתבגרים ממשפחות גרושות, וכי הקונפליקט הבין-הורי נמוך יותר ויחסי הורה-ילד טובים יותר ככל שהלכידות והשינוי המשפחתי גבוהים יותר. במשפחות שלמות נמצא שככל שמערכת היחסים של המתבגר עם אחד ההורים טובה יותר, כך גם יחסיו עם ההורה האחר טובים יותר. קשר זה לא נמצא בקרב מתבגרים ממשפחות גרושות, כלומר אצלם אין קשר בין מערכת היחסים של המתבגר עם אחד מההורים ובין מערכת היחסים שלו עם ההורה האחר. עוד נמצא שככל שהמשאבים המשפחתיים (הלכידות והשינוי המשפחתי, הקונפליקט הבין-הורי ויחסי הורה-ילד) של המתבגר טובים יותר, כך הסתגלותו הרגשית והחברתית טובה יותר. מסקנות המחקר מציגות הסברים תאורטיים החושפים את הקשר בין גורמי הסיכון וגורמי החוסן בהתמודדותם של המתבגרים עם משבר הגירושין, וכן אימפליקציות תאורטיות ויישומיות באשר לאפשרות של צמיחה מתוך המשבר.

המלצות ועדת דורנר (2009), ובעקבותיהן גם התיקון לחוק החינוך המיוחד שנחקק ב-2018, העניקו להורים לילדים עם צרכים מיוחדים סמכות נרחבת בקבלת החלטות הנוגעות לחינוך ילדיהם. להורים ניתנה הזכות לבחור את סוג המסגרת שבה ילמד הילד, תפקיד שהיה נתון עד אז בידי ועדות ההשמה. לעמדות המורים בסוגיה זו השפעה ישירה על האינטראקציה עם ההורים בבואם לקבל החלטה. המחקר הנוכחי בחן את עמדות המורים בנוגע למעורבות הורים לילדים עם צרכים מיוחדים באופן כללי ובנושא קבלת החלטות של ההורים (בבחירת סוג מסגרת ובבניית תוכנית לימודים אישית) בפרט. המחקר נערך בגישה מעורבת וכלל שאלונים וראיונות עומק חצי מובנים שהועברו למורים לחינוך מיוחד ולחינוך רגיל המלמדים תלמידים עם צרכים מיוחדים בבתי הספר הרגילים (בכיתות חינוך מיוחד ובשילוב מלא) בפריפריה ובמרכז הארץ. תוצאות המחקר מראות כי באופן כללי המורים מביעים עמדות חיוביות מאוד בכל הנוגע לתרומת מעורבות ההורים ובצורך בתקשורת רציפה, סדירה ובהירה עימם. עם זאת, הם מתקשים מאוד לקבל את מקום ההורים בתהליך קבלת החלטות. נראה שלמרות המלצות הוועדה והשינוי בחוק המורים עדיין סבורים שאנשי המקצוע, ולא ההורים, הם שצריכים לקבל החלטות אלו, כלומר נמצא פער בין עמדות המורים ובין המלצות ועדת דורנר. על כן שומה על המנהיגות החינוכית בישראל להתייחס לפער זה ולנסות לצמצמו כדי ליישם את החוק בהצלחה.

החברה הישראלית עברה בעשורים האחרונים שינויים חברתיים עמוקים ובמידה רבה גוברת המגמה של מעבר מתודעת כור היתוך לתודעה רב-תרבותית. הוראת מחשבת ישראל עוצבה בשירות תודעת כור ההיתוך ועודנה משמשת כמכשיר לאומי מונוליתי. מאמר זה דן בהיבטים אלטרנטיביים בהוראת מחשבת ישראל על מנת שזו תתקיים בהלימה עם התודעה הרב-תרבותית ואף תקדם אותה.

המאמר מציג דין וחשבון על הוראה של קורס חסידות בכיתה אקדמית ישראלית מגוונת ורב-תרבותית. במאמר מוצגים בפירוט ההטרוגניות שבכיתה, תפקיד המורה כסוכן בזירה רב-תרבותית ודרך לימוד תורה חסידית תוך שימוש ברב-תרבותיות. תפקידו של המורה נבחן ביכולתו לשמש מנהל מגוון (diversity) המאפשר ביטוי לדעות ולפרשנויות שונות, מתוך הבנה שהריבוי והגיוון הם אינהרנטיים לידע של מחשבת ישראל עצמה. המאמר מבקש להציג את הוראת מחשבת ישראל כבעלת פוטנציאל לשימוש וניצול של הממד הרב-תרבותי ולהשתמש בממד זה כמנוע יצירה של ידע בתוך מרחב הלימוד.

בתקופה העות'מאנית נודעה ליהודים הספרדים השפעה רבה על החברה והכלכלה בארץ ישראל, אך בתקופת המנדט הבריטי השתנה המצב וההנהגה עברה מהיהודים הספרדים לאשכנזים. וכך האשכנזים הם אלו שבעיקר זוהו עם התנועה הציונית ועם הפעילות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל והפעילות בקרב יהודי התפוצות, אף שהספרדים הוותיקים נטלו בהן חלק ותרמו לפעילות הציונית.

את יחסם של היהודים הספרדים לשינוי במעמדם ולתמורות בחיי העם היהודי אפשר לראות בעיתון הד המזרח, ששימש שופר לקהילה הספרדית ובין דפיו נערכו דיונים על צמצום הפערים החברתיים בין האשכנזים לספרדים ועל מניעת אפליה על רקע עדתי.

אחת הסוגיות שנדונו בהד המזרח הייתה תחום הספורט והיחס אליו, והיא העומדת במוקד מחקר זה. המאמר בוחן את תודעת הספורט בקרב היהודים הספרדים מוותיקי היישוב בתקופת היישוב ובשנותיה הראשונות של מדינת ישראל וכן בקרב הקהילות של היהודים הספרדים בתפוצות בארצות המזרח. המתודולוגיה ששימשה במחקר היא ניתוח תוכן של כתבות העיתון בתחום הספורט בשילוב עם סקירת ספרות מדעית ועיון בעיתונות התקופה ובאתרים ברשת. פרק הדיון יוקדש לניתוח ממצאי המחקר ויעסוק בסוגיה האם הדיווח התקשורתי בעיתון הד המזרח בתחום הספורט שימש כלי המשרת את הקבוצות הגמוניות לסדר ושליטה.

במאמר זה מוצעת לקורא הסתכלות מושגית ותאורטית חדשה על תופעה עירונית-דמוגרפית של חדירת קבוצת מיעוט למרחב הומוגני, בהדגמה על הגירת תושבים ערבים ליישובים יהודיים בישראל. תופעה זו מכונה בשם 'ערים מתערבבות'. במחקר נבחנו התהליכים והגורמים שהביאו להיווצרותם של יישובים מתערבבים בישראל, תוך התמקדות בשינוי במרחב לאורך השנים ובפתרונות הקיימים והמוצעים להתמודדות עם התופעה.

ממצאי המחקר מראים כי תופעת ההתערבבות במרחב היהודי נוגעת ברוב יישובי ישראל, ובכלל זה כמעט בכל הערים היהודיות שמתגוררת בהן אוכלוסייה של עשרות עד מאות ערבים, בשכירות או בישיבת קבע. מדינת ישראל והרשויות המקומיות רואות בתופעת ההתערבבות בעיה לאומית, עירונית ודמוגרפית. התוכניות המוצעות מצד המדינה להתמודדות עם התופעה מוגבלות ומצומצמות בעיקר לעידוד התיישבות יהודית בניסיון לשמור על יתרון דמוגרפי יהודי. נמצא כי יישובים שבהם קצב ההתערבבות גדל מאופיינים במתח גובר בין יהודים לערבים, בירידה באשכולות הסוציו-אקונומיים, במאזן הגירה שלילי ובהתיישבות המיעוט הערבי בשולי העיר או בשכונות החלשות. זאת ועוד, בהתייחס לתופעה זוהה עיקרון גאוגרפי של התגברות התופעה עם ההתרחקות מהמרכז וההתקרבות לפריפריה.